<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"ה</h1>
<h2>דף קכח:</h2>
המוציא שטר חוב על חבירו ולוה אומר פרעתיך מחצה ועדים מעידין שפרעו כולו נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חרין אבל לא ממשעבדי בתרא דאמרי לקוחות אנן דעדים קא סמכינן פירוש נשבע לוה שפרעו מחצה מאחר שמכחיש העדים ומאחר שהעדים מעידין שהוא פרוע הוה ליה כמלוה על פה. ויש מהגדולים שכתבו שאם באו עדים קודם שאומר פרעתי מחצה הוה ליה לוה משיב אבדה ופטור משבועה ופורע מחצה בלא שבועה.
<h2>דף קסה:</h2>
כתוב בשטר לשון ספק בממון כגון זוזי מאה דאינון סלעין עשרי' או תלתין או זוזי דאינון ונמחק או כסף סלעין דאינון או כסף או זהב וכיוצא בזה יד בעל השטר על התחתונה בתרא. כתוב בשטר לשון ספק בממון כגון זוזי ק' דאינון סלעין עשרין אין לו אלא עשרים סלעי' כתוב בו זוזי מאה דאינו' סלעין תלתין אין לו אלא מאה שהן כ"ה סלעין כתוב בו זוזי דאינון ונמחק אין פחות משנים. וכן כסף סלעין דאינון או דרבונות דאינון כתוב בו כסף ולא יותר אין פחו' מדינר כסף והוא שכתוב בו מטבע דאין לספק בנסכא כלומר בחתיכה של כסף ודוקא במקום שאין שם פרוטו' של כסף שאם ישאו ויתנו בפרוטות של כסף נדון אותו לפחות ובלבד שיהיה מטבע של כסף וכן הדין בזהב כגון שכת' לו זהב ולא יות' וכתב לו כסף בדינרים נתן לו מכסף שוה שני דינרין זהב כי כך ר"ל אני חייב מכסף שוה בשני דינרי' ואי כתוב בו כסף דינרין או דינרין כסף אין פחות משנים. וכן בזהב וכגון שכתב בזהב דינרי דאי כתב דינרין זהב או זהב דינרין או זהב בדינרין נותן לו שתי דינרי כסף כי יד בעל השטר על התחתונה בתרא. ירושלמי [פ"י ה"ב] סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משנים. ויש מי שפירש כי הא דאמרינן כסף בדינרין שנותן לו כסף שוה שני דינרין זהב דוקא שכתב דינרי שאם כתב דינרין יד בעל השטר על התחתונה ונותן לו מכסף שבור שוה שני דינרין של כסף כי דינרי קורין לזהב ודינרין לכסף כי החלוק שבגמרא בין דינרי לדינרין חוזר לזה ואחרים פרשו שחוזר לזהב דינרין כמו שכתבתי ושני הפירושין עקר. כתוב בשטר שני לשונות מאה מעי איסתרא או אנטרא מאה מעי ואין אנו יודעין אם הם מעי או אסתרות יד בעל השטר על התחתונ' והלך אחר הפחות. מלמעלה מנה ולמטה מאתים או בהפך הכל הולך אחר התחתון ולפעמים למד תחתון מעליו' כגון אם נמחק אות אח' מן התחתון אבל אין לומדין שתי אותיות כגון חנן מחנני או ענן מענני כלומר שיש בעליון ענני ובתחתון חנן כי בודאי הוא חנני הכתוב למעלה אבל לא שתי אותיות ספל למעלה וקפל למט' הכל הולך אחר התחתון ואם הוא בהפך ספק או חיישינן לזבוב ומספקא לא מפקינן ממונא כי עלתה בתיקו בתרא שטר שכתוב בו ספק כגון שית מאה וזוזא הולכין לשית מאה לפחות שבמטבע שנוהגין לעשות ממנו סכום חשבון ולא נאמר שהן שש מאות פרוטות אם אינן נוהגים לעשות מפרוטות סכום ידוע מחשבון ולא נאמר שהן שש מאות זוזים אבל לא ממה שאין נוהגין כי בכל מקום שהוא ספק מקח תפייס הפחות שנוהגין לעשות ממנו חשבון למאות כי מספק לא מפקינן ממונא ואי תפס לא מפקינן מיניה אלא בראיה ברורה וכל זה בטלטל אבל בקרקע בחזקת בעליה עומדת ודוקא בדבר דלא עבידא לאיגלויי כך כתבו התוספות וכן הרא"ש. ויש מי שכתב דאי תפס מפקינן מיניה בשטר שכתוב בו וראשון עקר וכן כתב רב אלפס בפ"י בתרא.
<h2>דף קסז.</h2>
שטר חתום ואמר אחד מן העדים זו היא חתימת ידי אבל אינו זכור מזה או לעולם לא חתמתי עם אותו העד האח' פסול השטר ועוד שם שהדיין כפהו שהודה שזייף וכתב הרמב"ם ז"ל כי אינם זוכרים העדים כי אם מה שכתוב בשטר נתבטל השט' ומי שאינו יודע לדון בזה אינו יודע בדינין בין ימינו לשמאלו. ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר או שיש עדים שהוא כתב ידן אין משגיחין בהם ואין אנו חוששין בזכירותן והוי זה כאלו אמרו פסולין היינו וכן עיקר בתרא. מי שטען שפרע השטר ואמר ישבע מלוה ויטול אומרין לו הבא מעותיו ואחר כך ישבע ויטול אמר אין לי כלום לשלם משביעין אותו בתחלה בתקנת הגאונים שאין לו כשתשיג ידו יתן לבעל חובו וישביעו שלא פרעו ואחר כך יתן לו כך כתב הרמב"ם ז"ל במלוה ולוה פי"ב.
<h2>דף קע.</h2>
מלוה ולוה שאדוקין בשטר מלוה אומר ממני נפל ומצאתי ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך אם היה מקויים יחלוקו לדמי השטר הכתובי' בו ואם אינו מקויים לזה פלוני ואי חספא בעלמא הוא וכששניהן אדוקין בתורף ובתופס אבל אי א' אדוק בתורף וא' אדוק בטופס האדוק בתורף יטול יותר פי' הזמן שהוא בתורף שוה יותר מה ששוה שטר בזמן יותר מבלא זמן ואעפ"י שכשר בלא זמן ומה ששוה יותר בשביל הזמן כך יטול האדוק בתורף והשאר יחלוקו ולא לדמי יחלוקו גוף השטר. וכתב רבי יונה כי כשהלוה יתן חלק המגיעו למלוה לא כפי הכתוב בשטר כי יש מאתים שאינו שווה כי אם מאה. לא אומרין כמה שוה השטר ולפי זה יפרע לו חלקו וכן נראה עיקר מציעא.
<h2>דף קעב:</h2>
שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ומוציאין שטר על אחרים ואינו יכול לדחותו לוה ולומר איני חייב לך אלא לאחר וממנו נפל אלא גובה ממנו מאח' שהשטר יוצא מתחת ידו של זה ולא אחר עליהן כי כל א' יאמר האחר הוא החייב ולא אני אלא אם כן העידו העדים של השטר שזהו שהעדנו עליו נמצא לא' משטרותיו שטרו של יוסף בן שמעו' פרוע פירוש שובר שפרע החוב שהיה לו ליוסף בן שמעון עליו שניהם פרועין ולהכירם יכתבו אביהן או סימן או כנויים כגון כהן ומה שאמרנו שניהם פרועין אם יכתבו הרשאה זה לזה גובי' שטר א'. ואם טוען פרעתי לשניכם וצותי לכתוב שובר אחד כי יספיק לי לא תועיל הרשאה בבתרא. שטר שכתוב בו לויתי ממך מנה כל המוציאו יגבה אותו ואם כתוב בו נשתעבד לפלוני ולכל המוציאו צריך שיבא מכח המלוה ואי לא לא כמו משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ולכך מועיל לפלוני ולכל מוציא שטר זה כך כתב הרשב"א ונראין מדבריו שאם התנה או לכל מוציא בין בטענתו בין שלא בטענתו שאין צריך לבא מכח המלוה אלא כל המוציאו יגבהו בבתרא. שטר שלוה בו ופרע אינו חוזר ולוה כי כבר נמחל שעבודו ואינו גובה בו כלל והרי הוא כמלוה על פה אבל לשיקרא לא חיישינן זה הדין פשוט בכמה דוכתי. האומר לחבירו שטר יש לך בידי פרוע ויש לו עליו שני שטרי חובות הגדול פרוע והקטן אינו פרוע. ואם אמר ליה חוב לך בידי פרוע כולן פרועין כי יד בעל השטר על התחתונה בתרא.
